קואצ'ינג ויוגה - והפעם: כוחו של ויתור 

ה"בהגווד גיטא" היא יצירה הודית פילוסופית מן המאה השנייה לספירה. זו יצירה מרכזית בתרבות ההודית אשר זכתה לפרסום בעולם כולו.

היצירה מתארת שיחה בין ארג'ונה הלוחם לבין קרישנה האל שמשמש רכב כרכרתו. לבטיו הקשים של הגיבור ארג'ונה מתגלמים בקונפליקט שבין ציוויו הקיומי להילחם לבין צו מצפונו המוצא את התפלות וחוסר הטעם שבמלחמה ותוצאותיה.

היצירה מוגשת כמסמך פסיכולוגי הפורס את נבכי הנפש הכרוכים בלבטים לעומת הביצוע והעשייה במציאות. אלה מתוארים כשני נתיבים המנסים למצוא גשר מחבר ביניהם. מבנה היצירה דומה בעיני לספירלה שמעגליותה אינסופית, אך מעגליה קטנים עם ההתקדמות לעבר מרכז המעגל. בנוסף, אפשר לדמות את הספירלה כבתוך סופה, במיוחד כאשר האל קרישנה מתאר את נטישת דרך האמונה, הסכנה בביצוע דרך החושים המתעתעים או דרך הכוחות המייצרים להט ועכירות.
כך, ככל שהנתיב שבמרכז הספירלה ברור יותר וצלול יותר, כך המחשבה והעשייה שהם המעגלים החיצוניים ברורים יותר אף הם. כלומר, ככל שנחקור את מרכז הווייתנו ונבין את שנכון ומתאים לנו באמת, כך גם הבחירה בדרכים לממש זאת יהיו נכונים וטובים עבורנו.

צלילות זו נשענת, על-פי היצירה, על ויתור מחד גיסא ואמונה מאידך גיסא תוך מציאת הגשר המחבר בין הידיעה לפעולה. גשר זה הוא עשייה מתמדת. בעולמנו קוראים לזה: אימון.

שתי הדמויות המרכזיות ביצירה עוברות שינוי דרמטי ואני מוצאת כי דווקא השינוי החל באל הוא המרתק. בתחילת היצירה תגובותיו של האל לחוסר רצונו של ארג'ונה להילחם הן חד-ממדיות ולעומת זאת ככל שמתפתחת השיחה, התפתחותו וגונו המעגלי נותנים את הטון.
כך גם המורכבות והדינאמיקה של הבחירות בחיים, המטען הגנטי שלנו, ניסיוננו ומעגלי חיינו משתקפים לנו כקוראים בחיינו שלנו. (מי אמר שהחיים פשוטים?)

המסר העיקרי המועבר ביצירה, הוא אמונה, דבקות והתמדה כך שגם אם התוצאה היא להילחם בסופו של דבר, למרות חיבוטי הנפש, זוהי לחימה שהיא חלק מהאמונה הכוללת ומתוך נתיב הדבקות והעשייה.
למרות זאת, ועל פי תיאורית הכאוס, (תיאוריה שהתפתחה בתחום בפיסיקה במאה ה-20), החלת שינויים דרמטיים נעוצה בשינוי קטן ואפילו מזערי. לכן, השינוי הנוסף שיכול היה לעבור ארג'ונה (וכך על-פי היצירה גם העולם כולו) למרות המרכיבים הקונפליקטואליים שבלבטיו, היה לבחור שלא להילחם. בכך יכול היה ליצור שינוי גם במעגלים סביבו: הלוחמים האחרים, הצבאות, העמים ואולי אפילו בקרב האלוהים. כך היה עשוי לשנות את הדהרמה, (כלומר הצו קיומי או החובה החברתית) של הלחימה בעולם כולו.

אימון (coaching) ויישום בעולם היוגה ובכלל לטעמי, ההישענות ביצירה על האל כמוצא, או כגשר המחבר בין המרכיבים הדואליים, קרי הידיעה מול העשייה, היא מוצא מטפורי לנתיב ההתמדה והעשייה ומכאן הקשר לאימון בכלל ולאימון יוגה בפרט. כך, למרות הקשיים וההתנגדויות שמניבה התמדה שכזו, השלד שהיא מייצרת, גם במובן המרכז ששלד מייצג, מסייעת בהבנת היוגה והחיים בכלל תוך ערוץ מבחין קבוע ובעל תנודות קטנות יחסית. ההתמדה היא התמסרות הכרוכה בויתור רב, והויתור כמוטיב מרכזי ביצירה ובחיים הוא מחולל השינויים העיקרי.

באימון, הן בעולם היוגה או בתחום אחר בו רוצים להשיג הישגים, ויתור הוא האלמנט המכריע בהשגת התמדה. ויתור זה כרוך מבחינתי גם בהכרה ביכולות (למשל פיסיות) ועשייה תוך ויתור על מיצוי יכולות אלו. כך הדגש הוא האימון ולא נביעת הפירות ממנו. ביצירה "הבהגווד גיטה" ארג'ונה מוותר על "היותו צודק" בטיעוניו המוסריים על מנת להמשיך את דרכו בצו הדהרמה כלוחם.

מניסיוני כמאמנת אישית ועסקית (קואצ'ינג) ועל מנת לחולל שינוי של ממש, השאלה, בין הראשונות שאדם צריך לשאול עצמו בטרם יצליח לחולל שינוי בחייו, היא על מה הוא מוכן לוותר.